משקיעים רבים רוכשים מניות של חברות תזרימיות ורווחיות על מנת ליהנות מתזרים המזומנים המגיע לבעלי המניות בצורת דיבידנד. יש חברות בעלות מדיניות דיבידנד מוצהרת ואילו לחברות אחרות אין מדיניות שכזאת,  אך הן מחלקות דיבידנדים מידי פעם. על מנת להוריד את רמת אי הודאות, לעודד שקיפות ולמשוך משקיעים, חברות נוהגות לחלק דיבידנדים במועדים קבועים בדרך כלל לאחר דוחות כספיים, במועדים חצי שנתיים או רבעוניים. 
 
אך יש חברות שמחלקות לבעלי המניות שלהן דיבידנדים חודשיים, כלומר השקעה בהן מייצרת החזר השקעה חודשי, בדומה לדירה מושכרת שהשוכר משלם שכר דירה מידי חודש. למנייה נסחרת ישנם יתרונות מהותיים על פני דירה מושכרת. ראשית ניתן לקבוע במדויק את היקף ההשקעה, ניתן להגדיל פוזיציה או להקטין על פי צרכים או רצונות של בעל הנכס (המניה). פועל יוצא הוא שניתן באופן מיידי לחסל את הפוזיציה, אם לחתוך הפסדים או להיפך, לממש רווחים בעקבות עליית מחיר המניה. לחילופין ניתן להגדיל חשיפה על ידי השקעה חוזרת של הדיבידנדים או באמצעות הון נוסף. בנוסף העלויות הנלוות נמוכות לעין שיעור מעלויות של רכישה או מכירה של דירה. ישנו גם את מרכיב המיסוי, המס על רווחי הון בישראל עומד היום על 20% בעוד עסקאות נדל"ן כוללות מספר מיסים אשר משתנים מאדם לאדם (זכאות כן או לא, דירה ראשונה כן או לא, זמן ממכירת הדירה הקודמת וכו') ולכן לא ניכנס להיבט זה.

כעת נשאר לבחון את מרכיב הסיכון והתשואה. מרכיב הסיכון הוא סובייקטיבי ונגזר מאופי המשקיע ומהיותו שמרן או משקיע שמוכן ליטול סיכונים. סיכון ההשקעה במניה באופן כללי נגזר מהמחזורים הכלכליים בבורסה ובענף שהחברה שייכת אליו. מאחר שבחרנו להתמקד בחברות בעלות תזרים מזומנים יציב, מרכיב הסיכון הוא יחסית נמוך ביחס לחברות המדווחות על הפסדים או בעלות תזרים מזומנים שלילי. ההיבט האחרון שיש לבחון הוא התשואה, למעשה תשואת הדיבידנד נכון למועד ההשקעה. תשואה של 1%-2% ניתן להשיג באיגרות חוב סולידיות ואנו דווקא מחפשים תשואות דיבידנד הגבוהות באופן משמעותי במניות, תשואה אשר מפצה על הסיכון ברכישת מניות. אז מיהן החברות?  

לא רואים את המשך הכתבה? הירשמו לאתר